מפקדי סיירת שקד

סיפור חייו

משה כפרי יליד 1943מפקד סיירת שקד 1974-1975

התגייסתי לצה"ל בשנת 1961. שרתתי בנח"ל ובמסגרת "אחוזים" הלכתי לקורס מ"כים . הקורס היה  בגדוד נח"ל 906 בשבטה. נשארתי להדרכה בגדוד משם יצאתי לקורס קצינים בבה"ד 1. חזרתי לשבטה (906) כמפקד מחלקה סמ"פ ובהמשך הדרך מוניתי למ"פ. ב- 1967 במלחמת ששת הימים פיצלו את הגדוד לשניים. כמ"פ א' בגדוד 907 נלחמתי באום-כתף בסיני, בפיקודו של דב סטרליץ שהיה המג"ד .לאחר כיבוש המתחם אבטחנו את כניסת חטיבה 14, עם כוחות ההספקה לתוך סיני אחר כך עברנו לאל-עריש כחיל מצב. אחרי המלחמה, חזרתי  לשבטה לפקד על קורס מכי"ם משבטה עברתי להדרכה שנתיים בבה"ד 1 ובשנת 1972 מוניתי לסמג"ד סיירת אגוז. היחידה ישבה במחנה שנלר בנצרת. מנתה חמש פלוגות. שלוש מבצעיות, פלוגת סיור ופלוגת מסלול פרוסים בכל מרחב פיקוד צפון . משם עברתי ומוניתי לקמב"צ פיקוד צפון. מהפיקוד המשכתי  לפו"מ שהופסק כבר בהתחלתו ונקראתי חזרה לפיקוד בעקבות פריצת מלחמה יום כיפור  חזרתי לפיקוד בשבת בבקר והקמנו את החפ"ק הפיקודי בצפת נשארתי בפיקוד כאחד הקמב"צים  במלחמה.

אחרי המלחמה החלפתי את מג"ד אגוז, אבי תלם ומוניתי למפקד היחידה. זו הייתה תקופה של פירוק הסיירות ולהשלמות כח אדם לשריון שספג אבידות כבדות במלחמה ביחידה נשארה פלוגת החרמון שהתמחתה בלוחמה בשלג ועוד פלוגה נשלחנו להקים את מפקדת הגזרה בבירנית החלפנו את חטיבת 9 חטיבת מילואים והקמנו את מפקדת אגוז בבירנית. קיבלנו אחריות על הקו משבי ציון עד אביבים בגבול הלבנון בתוספות של כוחות מילואים  הוחלפנו ע"י החטיבה הדרוזית שהוקמה במיוחד לצורך זה .מבירנית קיבלנו אחריות על תל שאמס ברמת הגולן בתקופת ההתשה משם עברנו להחליף את חטיבת החרמונים את ליל הסדר בילינו כחפ"ק לסיירת מטכ"ל לכיבוש המערה בשיא החרמון פיקדנו על הקו עד להכרזה על הפסקת אש עם הסורים היחידה חזרה למחנה שנלר והסיירת פורקה. רוב החיילים עברו לשריון. ואני עברתי לפקד על יחידת שקד בסוף שנת 1974. הייתי מפקד היחידה שנה וחודשיים. שקד היתה יחידה מהוללת כבר אז. הגזרה בדרום, מול המצרים, היתה שקטה לגמרי היינו כפופים לאוגדה 252 . המשימה הקשה ביותר היתה להחזיק את הלוחמים, בוגרי מלחמת יום הכיפורים בכוננות מבצעית, לדאוג שלא יזניחו וישמרו כמו שצריך ובמקביל, להמשיך ולבנות את היחידה. אמנם כבר היה הסכם שלום עם מצרים, אבל הרמטכ"ל מוטה גור אמר שהוא לא מאמין בשלום זה. לכן כול הזמן השתדלתי לתת ליחידה את ההרגשה של הספירה לאחור ושאוטוטו פורצת מלחמה. בסיס היחידה היה מחנה אוהלים בלב דיונות, 29 ק"מ מהתעלה על ציר רפידים . למקום קראו צהלה(צומת גלנור). לשקד היו שלןש פלוגות מבצעיות. כול פלוגה סופחה לחטיבה אחרת בקו (14/401)ופלוגה אחת היתה באימונים בסבב , ופלוגה בטירונות בסנור. במסגרת אוגדת השריון 252. הפלוגות תפסו קו ארוך מאד לאורך תעלת סואץ, במקביל לכוחות האו"ם. הלוחמים ישבו בקביעות במוצבים, כולל תצפיות וסיורים  . הקו התחיל באזור חטיבה 401 בצפון, עד לקו חטיבה 14 בדרום. אני זוכר שהיה לוקח לי ימים רבים כדי לבקר את הלוחמים בקו. הפעילות בוצעה בלי בעיות משמעת מיוחדות. עד כמה שאני זוכר,  בוחן מסלול של פלוגת אימון הלוחם אוגוסט 74, היה מהקשים שבוצעו אי פעם בשקד.  חוזר שוב לנקודה, שכול הזמן הייתי מוטרד מכך שהחיילים בפלוגות המבצעיות לא יהיו מוכנים למלחמה, במידה ותפרוץ. בתקופה זו קלטנו את הטאו עג"ב נגמשים ושימשנו שדה ניסויים להחלטה של צהל להצטייד במ-16 או גליל .כדי להחזיק את הלוחמים במתח ולעורר ענין, בנינו צוותים שהתאמנו במסתורים בשטח אויב. הצוותים היו מתמקמים בלילה סמוך (טווח 0)למחנות ומוצבי האו"ם ומתצפתים. מעולם לא התגלנו. אני זוכר את התחרות בין הלוחמים, מי יבחר ויגיע לצוותים אלה. בצענו תרגיל גדודי באיזור רפידים והשתתפנו בתרגיל האגדתי בשלב מסוים פנה אלי אלוף פיקוד מרכז ואמר שצריך את היחידה אצלו, בעקבות התגברות פעילות פחע בגדה המערבית, וכך בשנת 1975, עברה כול שקד לגדה למשך שלושה חדשים. מפקדת היחידה ישבה בממשל בחברון והיחידה היתה פרושה לאורך כול הגדה. הפעילות התחלקה. חלק מהלוחמים ביצעו מחסומים, חלק ביצעו מארבים וסיורים בצוותים קטנים, כולל שהייה בלילה בשטחים החקלאיים. במקביל הוקמה חוליית מסתערבים, שקיבלה שני מרצדסים וביצעה פעולות מיוחדות עם השב"כ. ממש בתחילת הפעילות, יתכן וזה היה בלילה הראשון בפעילות היחידה בגדה, רכב ניסה לפרוץ מחסום. הלוחמים ירו והרגו את שני האנשים שישבו במכונית. מאז היה שקט עד שעזבנו את הגדה. ברגע שארעה התקרית והערבים ראו לוחמים עם נעלים אדומות וכומתות שחורות ושמעו סיפורים על פעילות סיירת שקד בעזה בשנות השבעים המוקדמות, נהיה שקט. שקד היתה עבורי המשכיות של אגוז. לשתי היחידות היה אותו אופי, אותו סוג אנשים ואותה מוטיבציה. מה שלמדתי באגוז והתחזק בשקד, שהעונש הכי גדול שאפשר להעניש לוחם, הוא להגיד לו קח את הקיטבג ותעזוב את היחידה. זו הפגיעה הכי גדולה בלוחם, לכן אף פעם לא שלחתי חייל לכלא כעונש. אריה שיפמן החליף אותי ומשקד המשכתי לפו"מ, מפו"מ עברתי לשרם השייח בה שירתתי כקצין אג"מ מרחבי לאחר מכן מחט חטיבה 688 שישבה באטור  ולאחר מכן סגן מפקד מרחב שלמה משם נקראתי להיות קצין אגם פיקוד צפון  בסיום התפקיד בצפון  נשלחתי לצרפת למכללה לבטחון לאומי הוחזרתי לארץ לפקד על מחנה אנצר שצהל כמעט איבד את השליטה במקום  ולאחר מכן רמ"ט גיס  בהמשך הייתי נספח צה"ל בקמרון, במסגרת זו יחד עם צוות של 12קצינים הקמנו את צבא קמרון על כל אגפיו. השתחררתי מצה"ל בשנת 1988.

חשוב לציין, התקופה הכי קשה למדינה כמו ישראל היא בין המלחמות, החזקת הלוחמים ובניית הצבא למלחמה הבאה ולא רק על סמך המלחמה שעברה, אלא על המלחמה העתידית שיש לנו בעיה לצפות את אופייה.אין ספק שהצבא צריך סיירת אחת בכל פיקוד ובעובדה לאחר פירוק הסיירות הוותיקות הוקמו סיירות חדשות למלא צורך מבצעי נתון.

משה כפרי אל"מ מיל.
ראיון עם העורך בשנת 2015