דרכה של סיירת שקד
התקופה הראשונה-מהקמה עד תום מלחמת ששת הימים.
בראשית דרכה התמודדה היחידה עם תופעות החדירות במרחב רצועת עזה ובמרחב הצפוני של הגבול עם מצרים בסיני לימים פעילות החדירות התרחבה, במגביל להתרחבות פעילות היחידה והגדלת מספר הצוותים.בשנים 1962-1958 בתקופת פיקודו של אברהם יפה כאלוף פיקוד הדרום, הוכנסו נהלי עבודה קבועים ליחידה, בהם חולקו גבולות הפיקוד והשליטה על הגזרות שנסרקו.
הסריקות/סיורים הפכו לשגרה יום יומית של היחידה ולמעשה שמשו לבדיקה יומית של קו הגבול לאיתור חדירות, במקרה של חדירה ניהול מרדף על העקבות ובצוע חיתוכים ומסגרות לפי נוהל ודרכי הפעולה שהתגבשו.
הצירים שנבדקו טושטשו כל יום בסוף היום בעזרת טשטשת שהייתה קורת ברזל עם שרשראות שנגררה מאחורי הקומנדקר או ערמת קונצרטינות שנגררו וטישטשו את דרך העפר לקראת הבדיקה עם שחר.
היחידה פעלה למעשה כסיירת פיקודית של פיקוד הדרום כאשר לאחר אברהם יפה הופעלה היחידה בפיקודו הישיר של הישיר של אלוף הפיקוד צבי זמיר (1965-1962 כאלוף פיקוד דרום).גזרות הפעילות כללו את אורכו של הגבול המערבי עם מצרים מדרום לאשדוד עד זיקים. בהמשך לאורך הרצועה עד כרם שלום ובהמשך לאורך הגבול עד אילת ומאילת לאורך הגבול עם ירדן עד ים המלח.
לאחר כשנתיים של פעילות הוחלט בסוף 1964 לאחד את שתי החידות, יח' 525 צורפה לסיירת שקד תחת פיקודו של עמוס ירקוני, היחידה גדלה באופן משמעותי לגודל של פלוגה מוגברת צוותים יצאו ממשמר הנגב לסיורים של שבוע, לימים יציאה מחלקה לשהייה קבוע בבסיס פראן לתקופה של מספר שבועות.
בעיקר, בין המסתננים לבין הגששים ובראשם עמוס וסאלח, ניסו לעבור את דרך הטשטוש בשיטות שונות של גרירת ענפים, הליכה עם נעלי עור כבש, הליכה לאחור, הליכה על אבנים, היו מרכיבים אחד את השני ע"מ להסתיר את מספר החוצים וכד'.
הגששים הלכו והתמקצעו בנושא (מעבר להכשרתם בטבעית מהבית) לעיתים היה ממש מפתיע לראות עד כמה ראייתם והערותיהם לגבי המסתננים היו מדויקות וכתוצאה מכך היחידה צברה הצלחה אחרי הצלחה.
אך זה לא היה מספיק מספר החדירות הלך והתגבר כולל חדירות בלילה, כולל הברחות ממצרים לירדן בלילה אחד, נוצר צורך לשפר ולתגבר את שיטות הפעילות.
לטובת אחזקת והפעלת כלים אלו הוקמה יחידת עטלף בתחילת 1966 ולאחר תקופת פעילות עצמאית צורפה לסיירת שקד ומפקדה אלי מלמד שהפך לימים לסגן מפקד שקד.עם התוספת הזו של כוח אדם הפכה היחידה לכוח לוחם בסדר גודל של גדוד ייעודי ומגוון מאד בתחומי הפעילות ובדרכי החסימה הקווית שזו הייתה משימתו העיקרית.
סיירת שקד מגבשת תורת לחימה
הצלחותיה של היחידה נכרו כבר בשנות פעילותה הראשונות, הישגים אלו הושגו על אף הסד"כ המצומצם כאשר בתחילת הדרך לא היו ברשות היחידה אמצעים מיוחדים, למרות זאת
נתפסו שיטותיה של סיירת שקד כיעילות ביותר.
אי אפשר לא לציין כאן את נחישות הלוחמים את החתירה למגע את השאיפה לצאת מנצחים בכל מפגש עם האויב. בתקופה זו עד מלחמת ששת הימים ניכרת התרומה של היחידה בפיתוח תו"ל ייחודי של התפיסה הטקטית של עקרונות הגישוש, המרדף על עקבות, המסגרים והחיתוכים על צירי הטשטוש, כולן בשיטה סדורה ומקצועית, להתמודדות תפיסה והשמדת גורמים עוינים החודרים לשטח המדינה.
שיטות אלו אומצו והותאמו גם לחזיתות האחרות ע"י יחידות צה"ל והפכו לטכניקות ותרגולות המקובלות בבט"ש לאורך כל גבולות המדינה.בשקד נכתבה תורה, היחידה הפכה למעבדה של פיתוח השיטות לחסימה הקווית. לקראת אמצע שנות ה-60 הוכנסו כאמור גם אמצעים מיוחדים והיחידה גדלה ומתפתחת.מעבר לשגרה המבצעית הקפדנות שאופיינה בסיורים רכובים ומרדפים בכל מרחבי פיקוד הדרום, ביצעה היחידה גם פעילות התקפית בסגנון של פשיטות וסיורים מעבר לקוי האויב.
בתקופה זו היווה סיירת שקד מודל להקמת סיירות פיקודיות נוספות ושאר יחידות צה"ל שאימצו את הטכניקות והתרגולות שפותחו ע"י היחידה.
ערב פתיחת המלחמה התפצלה היחידה לשני כוחות:
כוח היחידה בפיקוד יואב גולן (לוי) כבש את האזור הסמוך לתעלת סואץ שעליו נבנה לימים מוצב "טמפו", תקופת השהיה של היחידה בנחל הייתה מתסכלת כוחות צה"ל המשיכו ללחום, והיחידה ישבה באפס מעשה.אם סיום המלחמה התברר שגדוד הפדאיון וגדוד קומנדו פלסטיני שברחו מרצועת עזה הסתננו בדיונות לאזור רפיח וירו לעבר כלי רכב ישראלים.
משימת טיהור השטח הוטלה על הסיירת, לרשות פואד הועמדו מספר מטוסי פייפר, לאיתור את הכוח המצרי ולפגוע בו כאשר ניתן.לאחר זמן מה אותרו קבוצות חיילים מצריים שנעו ברגל לעבר תעלת סואץ, חלקם חמושים כמו כן, התגלו מחפורות מסתור מוסוות.בגמר המשימה דווח על כמתאים וחמישים אנשי פדאיון ואנשי קומנדו שנהרגו בשלושה ימים.
פואד תדרך לא לירות במי שאינו יורה.
לוחמי היחידה יצאו מתוסכלים ממלחמת ששת הימים, הם ציפו לפעולות קומנדו נועזות ומצאו את עצמם בתפקידים משניים לדעתם.זמן מה לאחר מלחמת ששת הימים עזב עמוס ירקוני את היחידה בדברי הפרידה אמר שיקה גביש אלוף הפיקוד, בין היתר "הקרבת מעל המשוער כדי להגן על גבולותינו ועל ביטחון יישובינו".
"מעטים יודעים את מעלליך אך, צה"ל ומדינת ישראל לא ישכחו את אשר עשית למענם".
בדברי הפרידה אמר עמוס בין היתר "הלכתי בראשם של הבחורים הטובים ביותר בנועה היהודי".
תם פרק בתולדות סיירת שקד.אם סיום המלחמה נשלחה פלוגה לגזרת קנטרה, מספר צוותים לגזרת עזה וכן לערבה ולגזרת בקעת הירדן.
פואד הגיע ליחידה ממש לפני מלחמת ששת הימים בתקופתו החל תהליך של הפיכת היחידה המאוד לא מסודרת ליחדה צבאית הפועלת עפ"י נהלי הצבא.
נבנה סדר יום מחייב החל מהתעמלות בוקר, הקפדה על מדים ובעיקר כל הקשור למשמעת מבצעית, דיווחים מסדרי יציאה, הוראות בטיחות ופתיחה באש וכד'.
בתקופתו גובש אמון לוחם (שהחל כבר בתקופתו של עמוס) אימון שנמשך כשלושה חודשים וכלל סיורים, ניווט, גישוש, חבלה, גילוי מוקשים, פיצוץ מבנים, יעד מבוצר, תנועה ואש במהלך הקורס נערכו מארבים וסיורים מבצעיים, בתום הקורס הוענקו למסיימים כנפי הסיירת.
הסריקות/סיורים הפכו לשגרה יום יומית של היחידה ולמעשה שמשו לבדיקה יומית של קו הגבול לאיתור חדירות, במקרה של חדירה ניהול מרדף על העקבות ובצוע חיתוכים ומסגרות לפי נוהל ודרכי הפעולה שהתגבשו.
הצירים שנבדקו טושטשו כל יום בסוף היום בעזרת טשטשת שהייתה קורת ברזל עם שרשראות שנגררה מאחורי הקומנדקר או ערמת קונצרטינות שנגררו וטישטשו את דרך העפר לקראת הבדיקה עם שחר.
היחידה פעלה למעשה כסיירת פיקודית של פיקוד הדרום כאשר לאחר אברהם יפה הופעלה היחידה בפיקודו הישיר של הישיר של אלוף הפיקוד צבי זמיר (1965-1962 כאלוף פיקוד דרום).גזרות הפעילות כללו את אורכו של הגבול המערבי עם מצרים מדרום לאשדוד עד זיקים. בהמשך לאורך הרצועה עד כרם שלום ובהמשך לאורך הגבול עד אילת ומאילת לאורך הגבול עם ירדן עד ים המלח.
הקמת יח' 525
לאור מרחבים עצומים אלו כאשר בסוף שנת 1962 ובתחילת 1963 החלה התגברות פעילות המסתננים. הפדאיון וההברחות בדרום הנגב והערבה, יציאת סיורים ממשמר הנגב לדרום הנגב הפך לבעייתי כולל אפשרות תגבור ומרדפים במידת הצורך.הוחלט להקים את יחידה 525, יחידה הפועלת בשיטות זהות לסיירת שקד שגזרת פעילותה מניצנה עד אילת. למפקד היחידה מונה קצין צנחנים בשם אהרון גיל וצורף אליו כסגן סלאח אל הייב, בקיא בתורת הלחימה ובדרך הפעולה של שקד (שותף לדרך גיבוש תורה זו).לאחר כשנתיים של פעילות הוחלט בסוף 1964 לאחד את שתי החידות, יח' 525 צורפה לסיירת שקד תחת פיקודו של עמוס ירקוני, היחידה גדלה באופן משמעותי לגודל של פלוגה מוגברת צוותים יצאו ממשמר הנגב לסיורים של שבוע, לימים יציאה מחלקה לשהייה קבוע בבסיס פראן לתקופה של מספר שבועות.
הקמת יח' עטלף
עד שנת 1964 התנהל המאבק עם המסתננים והפדאיון בעיקר כמאבק אישי בין הצייד לניצוד תוך הסתמכות על החושים הטבעיים והיכולות האנושיות.בעיקר, בין המסתננים לבין הגששים ובראשם עמוס וסאלח, ניסו לעבור את דרך הטשטוש בשיטות שונות של גרירת ענפים, הליכה עם נעלי עור כבש, הליכה לאחור, הליכה על אבנים, היו מרכיבים אחד את השני ע"מ להסתיר את מספר החוצים וכד'.
הגששים הלכו והתמקצעו בנושא (מעבר להכשרתם בטבעית מהבית) לעיתים היה ממש מפתיע לראות עד כמה ראייתם והערותיהם לגבי המסתננים היו מדויקות וכתוצאה מכך היחידה צברה הצלחה אחרי הצלחה.
אך זה לא היה מספיק מספר החדירות הלך והתגבר כולל חדירות בלילה, כולל הברחות ממצרים לירדן בלילה אחד, נוצר צורך לשפר ולתגבר את שיטות הפעילות.
- בשיתוף עם גורמי הפיתוח האזרחיים, בעיקר מב"ת של התעשייה האווירית, פותחה שורה שלמה של אמצעים שהיווה תגבורת לחסימה הקווית של קו הגבול, ביניהם:-
- המשאבה/שרביט מערכת של זוג מקלעים המופעלת ע"י חיתוך קרן אינפרא אדום,
- מערכת מכ"מ בשם קשת המזהה אדם עד טווח של 1200 מ',
- אמצעי תצפית אינפרא אדום זרקור ומשקפת מקבילה שנקרא "חרצית"
- בשלב מאוחר יותר הוצמד למערכת זו מקלע ובשלב מאוחר יותר שני מקלעים, כאשר כל המערכת מותקנת ע"ג נ.נ המערכת נקראה "צריח דגן" (על שם המפתח, מנהל מח' אמצעים מיוחדים במב"ת פיני דגן).
לטובת אחזקת והפעלת כלים אלו הוקמה יחידת עטלף בתחילת 1966 ולאחר תקופת פעילות עצמאית צורפה לסיירת שקד ומפקדה אלי מלמד שהפך לימים לסגן מפקד שקד.עם התוספת הזו של כוח אדם הפכה היחידה לכוח לוחם בסדר גודל של גדוד ייעודי ומגוון מאד בתחומי הפעילות ובדרכי החסימה הקווית שזו הייתה משימתו העיקרית.
סיירת שקד מגבשת תורת לחימה
ומשמשת מודל להקמת סיירות מקבילות.
הצלחותיה של היחידה נכרו כבר בשנות פעילותה הראשונות, הישגים אלו הושגו על אף הסד"כ המצומצם כאשר בתחילת הדרך לא היו ברשות היחידה אמצעים מיוחדים, למרות זאתנתפסו שיטותיה של סיירת שקד כיעילות ביותר.
אי אפשר לא לציין כאן את נחישות הלוחמים את החתירה למגע את השאיפה לצאת מנצחים בכל מפגש עם האויב. בתקופה זו עד מלחמת ששת הימים ניכרת התרומה של היחידה בפיתוח תו"ל ייחודי של התפיסה הטקטית של עקרונות הגישוש, המרדף על עקבות, המסגרים והחיתוכים על צירי הטשטוש, כולן בשיטה סדורה ומקצועית, להתמודדות תפיסה והשמדת גורמים עוינים החודרים לשטח המדינה.
שיטות אלו אומצו והותאמו גם לחזיתות האחרות ע"י יחידות צה"ל והפכו לטכניקות ותרגולות המקובלות בבט"ש לאורך כל גבולות המדינה.בשקד נכתבה תורה, היחידה הפכה למעבדה של פיתוח השיטות לחסימה הקווית. לקראת אמצע שנות ה-60 הוכנסו כאמור גם אמצעים מיוחדים והיחידה גדלה ומתפתחת.מעבר לשגרה המבצעית הקפדנות שאופיינה בסיורים רכובים ומרדפים בכל מרחבי פיקוד הדרום, ביצעה היחידה גם פעילות התקפית בסגנון של פשיטות וסיורים מעבר לקוי האויב.
בתקופה זו היווה סיירת שקד מודל להקמת סיירות פיקודיות נוספות ושאר יחידות צה"ל שאימצו את הטכניקות והתרגולות שפותחו ע"י היחידה.
מלחמת ששת הימים
בתקופת ההמתנה שקדמה למלחמת ששת הימים ישבה היחידה בפיקודו של בנימין (פואד) בן אליעזר באזור הר צניפים שבנגד וערכה תצפיות ומארבים בגבול המצרי.ערב פתיחת המלחמה התפצלה היחידה לשני כוחות:
- כוח אחד - היווה סיירת אוגדתית של אוג' 38 (בפיקודו של אריאל שרון) ונעה מניצנה דרך בארותיים, קוסיימה ואום כתף לעבר נחל במטרה לנתק את הדיוויזיה השישית המצרית (בפיקודו של סעד א-שזאלי) דיוויזיה זו היתה פרוסה על ציר הרוחב מנחל במרכז סיני דרך א-תמד עד כונתילה במזרח סיני.
- כוח שני - נע מכונתילה בעקבות דיוויזיה 6 המצרית שנסוגה מערבה דרך בור תמדה עד נחל, שם נפגשו שני הכוחות.
כוח היחידה בפיקוד יואב גולן (לוי) כבש את האזור הסמוך לתעלת סואץ שעליו נבנה לימים מוצב "טמפו", תקופת השהיה של היחידה בנחל הייתה מתסכלת כוחות צה"ל המשיכו ללחום, והיחידה ישבה באפס מעשה.אם סיום המלחמה התברר שגדוד הפדאיון וגדוד קומנדו פלסטיני שברחו מרצועת עזה הסתננו בדיונות לאזור רפיח וירו לעבר כלי רכב ישראלים.
משימת טיהור השטח הוטלה על הסיירת, לרשות פואד הועמדו מספר מטוסי פייפר, לאיתור את הכוח המצרי ולפגוע בו כאשר ניתן.לאחר זמן מה אותרו קבוצות חיילים מצריים שנעו ברגל לעבר תעלת סואץ, חלקם חמושים כמו כן, התגלו מחפורות מסתור מוסוות.בגמר המשימה דווח על כמתאים וחמישים אנשי פדאיון ואנשי קומנדו שנהרגו בשלושה ימים.
פואד תדרך לא לירות במי שאינו יורה.
לוחמי היחידה יצאו מתוסכלים ממלחמת ששת הימים, הם ציפו לפעולות קומנדו נועזות ומצאו את עצמם בתפקידים משניים לדעתם.זמן מה לאחר מלחמת ששת הימים עזב עמוס ירקוני את היחידה בדברי הפרידה אמר שיקה גביש אלוף הפיקוד, בין היתר "הקרבת מעל המשוער כדי להגן על גבולותינו ועל ביטחון יישובינו".
"מעטים יודעים את מעלליך אך, צה"ל ומדינת ישראל לא ישכחו את אשר עשית למענם".
בדברי הפרידה אמר עמוס בין היתר "הלכתי בראשם של הבחורים הטובים ביותר בנועה היהודי".
תם פרק בתולדות סיירת שקד.אם סיום המלחמה נשלחה פלוגה לגזרת קנטרה, מספר צוותים לגזרת עזה וכן לערבה ולגזרת בקעת הירדן.
פואד הגיע ליחידה ממש לפני מלחמת ששת הימים בתקופתו החל תהליך של הפיכת היחידה המאוד לא מסודרת ליחדה צבאית הפועלת עפ"י נהלי הצבא.
נבנה סדר יום מחייב החל מהתעמלות בוקר, הקפדה על מדים ובעיקר כל הקשור למשמעת מבצעית, דיווחים מסדרי יציאה, הוראות בטיחות ופתיחה באש וכד'.
בתקופתו גובש אמון לוחם (שהחל כבר בתקופתו של עמוס) אימון שנמשך כשלושה חודשים וכלל סיורים, ניווט, גישוש, חבלה, גילוי מוקשים, פיצוץ מבנים, יעד מבוצר, תנועה ואש במהלך הקורס נערכו מארבים וסיורים מבצעיים, בתום הקורס הוענקו למסיימים כנפי הסיירת.