תולדות סיירת שקד

מטוסים מצריים תוקפים בהפתעה.

בסוף שנת 1972 עזב דני רהב את הגדוד, ובמקומו מונה סגנו, אמציה חן (פאצי). פאצי סיים תפקידו באוגוסט 1973 והצטרף כחניך לבית-הספר לפיקוד-ומטה. סא"ל משה ספקטור, מחטיבת גולני, קיבל את הפיקוד.

בשני באוקטובר 1973 קיבל ספקטור הוראה להעביר שתי פלוגות לאזור טסה בסיני. אבי רונצקי, מפקד פלוגה ה', סופח לגדוד טנקים שנפרס בכמה תעוזים. פלוגה ה' נתבקשה לסייר ולהציב מארבים. אבי לא הבין כיצד למרות מה שהוא וחבריו ראו, דברים שהעידו על מלחמה בטוחה, לא היתה היערכות לקדם את פני הרעה. בשבת, שישה באוקטובר, בשעה 11:00 התקבלה הודעה כי צפויה מתקפת-פתע מצרית בשש בערב וכי יש להיערך בהתאם.

גדוד "שקד" שולב בשתי תכניות למקרה של מלחמה: תכנית "צפניה" – צליחת התעלה וירידה עד איסמעיליה; ותכנית "חתול מדבר" - חדירה לשטח המצרי ממוצב בודפסט. בשעה 14:00 פתחו צבאות מצרים וסוריה במתקפה. מאות מטוסים מצריים תקפו, וכאלפיים קני ארטילריה פתחו באש. אלפי חיילים מצריים חצו את התעלה ותפסו מאחזים בצד הישראלי. תקיפת המטוסים הפתיעה את כולם ותוך דקות אבדה "שקד" את עזרא בושרי ואליהו שטרית. באותו זמן תקפו מטוסים גם את מעוז "מרתף", שם שהו לוחמי פלוגה א'. הם הסתתרו והופגזו מאוחר יותר גם באש תותחים. לאחר תקיפת המטוסים נשלחה פלוגה ה' להגן על ראס סודר.
לוחמי פלוגה ד' נועדו לצלוח את התעלה בסירות-גומי שנשלחו עבורם על-גבי זחל"מים. המשימה בוטלה - צה"ל עסק בהצלת אנשי המעוזים, ולא היה מוכן למבצעים התקפיים.

החטיבה שהחזיקה את המעוזים התפוררה. רבים מאנשיה נהרגו, נפצעו או נפלו בשבי. כשני שלישים מכוח חטיבות השריון שהיו באזור הושמדו וצה"ל מצא עצמו במצב, שעליו לא חלם
איש.

"שקד" בראס סודר, מארב ברומני. 

מיד עם הגעתה של פלוגה ה' לראס סודר נתגלו 12 מסוקים מצריים. שמונה מהם הופלו באש מטוסי פנטום. לוחמי "שקד" רדפו אחר לוחמי קומנדו שנחלצו מהם. בסריקות נהרגו מצרים רבים, ולוחם "שקד" נפצע.ספקטור, שתוגבר בכוח צנחנים, שלח חוליות נ"ט לארוב לכוח שריון מצרי, שחששו כי יגיע מצפון. המצרים לא הגיעו ולוחמי "שקד" נשלחו דרומה ואיתרו שם חוליות קומנדו. לוחמי פלוגה א' עזבו את התעוז והגיעו לבלוזה. כעת הוטל עליהם לחלץ את לוחמי מעוז "אורקל" ("טמפו"). הם יצאו בארבעה זחל"מים ובדרך הבחינו בשישה מסוקים.

הם דיווחו עליהם בקשר ונשלחו לאתר את לוחמי הקומנדו, שהונחתו מהם. אנשי הקומנדו המצריים התמקמו במארבים בציר שבין ישראל לצפון סיני ופגעו בחוד חטיבת טנקים.

כוח הזחל"מים של "שקד", בפיקוד ירון ספרא, הגיע למקום המארב בשטח נמצאו זחל"מים בוערים, מכלית דלק פגועה, שני טנקים משותקים וטנק תקין.לוחמי "שקד" אגפו בריצה את המארב. הכוח של רפי סעיד תקף משמאל, וזה של בן-יהודה מימין. ההסתערות היתה מהירה, ובוצעה בחיפוי טנק. על הגבעה היו כשמונים חיילים מצרים, שכמעט לא נלחמו. עם זאת, כמה מלוחמי "שקד" נפצעו. הם שבו לבלוזה ונשלחו שוב לחלץ את לוחמי מעוז "אורקל". הרעשה ארטילרית אלצה אותם לסגת. לפנות בוקר דווח כי עשרה טנקים אמפיביים חדרו לשטח הישראלי. כוח שריון, ואתו לוחמי "שקד" יצא לקראתם וחיסלם לא הרחק משפת-הים. בשישה ובשבעה באוקטובר ניסו טנקים וזחל"מים, ובהם גם לוחמי "שקד" לחבור עם הכוחות הנצורים ב"בודפסט".

הם נתקלו במארבים שכללו מאות אנשי קומנדו, שצויידו במרגמות ובטילים, שגרמו לאבדות כבדות ולהפקרת שני זחל"מים בשטח.

בתשעה באוקטובר יצא כוח נוסף שכלל את לוחמי פלוגה א' של "שקד", טנקים, מרגמות מתנייעות, מחלקת זחל"מים, ומחלקות נח"ל והנדסה. שלושה ק"מ מהמעוז ירדו הלוחמים מהזחל"מים וצעדו לאורך שפת הים. מטח פגזי מרגמה וטילים ואש צפופה מנשק קל פגעה בטנק ופצעה כמה לוחמים. הם הסתתרו מאחורי תלוליות חול וביקשו סיוע אווירי.

המפקדים הסתערו לעבר עמדות המצרים ומרביתם נפגעו. הכוח כולו נלכד, הסיוע לא הגיע, ולוחמי "שקד" ניהלו קרב צליפות. לאחר חמש שעות הגיעה הפקודה לסגת. הם חילצו את גופותיהם של סגן עודד נסים ושל סגן יהודה בן-יעקב, ששכבו בקרבת עמדות המצרים. לוחמי הפלוגה העמיסו את גוויות ההרוגים ואת הפצועים על זחל"מים, והתפנו מהשטח. באותו לילה נטשו המצרים את המארב והקשר למוצב "בודפסט" חודש. 

טנקים פגועים על רכס "חמוטל" ותופת בצומת "טרטור".

בשבעה באוקטובר התמקמה בטסה מפקדת אוגדת שרון. לוחמי פלוגה א' אבטחו את מפקדת האוגדה, חניון טנקים, ואת תאג"ד הגזרה וצוותי סיור צדו קציני תצפית מצריים.
בשמונה ובתשעה באוקטובר תקפו כוחות שריון את המתחם המצרי ב"חמוטל", ונהדפו. על הגבעה נשארו שישה טנקים פגועים ובהם כמה הרוגים. למחרת יצאו פלוגות א' ו-ד' לחלצם.
הם הצליחו להגיע אל הטנקים הנטושים אך לא מצאו בהם איש אותה עת התארגן אלוף שרון לצליחת התעלה. "שקד" נועדה להשתתף בצליחה כגדוד חי"ר על זחל"מים ולא כיחידת סיור, שמבצעת את שלב הצליחה הראשון.
שרון סיפח את "שקד" לחטיבת השריון של אמנון רשף, שתשתלט על אזור הצליחה, ותגן עליו.

 על "שקד" הוטל לנוע על ציר "עכביש", לסייע לכבוש את אזור מעוז "מצמד" שמצפון לאגם המר הגדול ולסרוק את ציר "לקסיקון" צפונה. אחר כך היה עליהם לנוע אל התעלה בשני כוחות. "שקד" תוגברה בפלוגת צוערים מבית-הספר לקצינים, במחלקת מרגמות ובשתי פלוגות צנחנים. כן הצטרפה פלוגה ג', שהוזעקה מסדרת אימונים, ואבטחה עד אותה שעה את שדה-התעופה ברפידים.
אנשיה סיירו בציר "עכביש" ובשטח שבינו לבין כביש טסה-איסמעיליה. בליל 15 באוקטובר החלה ההתקדמות על ציר "עכביש" שנמתח בין גבעות חול, ושהיה עמוס במאות כלי- רכב.

 פלוגה ד' בפיקוד ספקטור, נעה עם שלושה טנקים.
פלוגה ג', זחל"מי המרגמות ושני טנקים, בפיקודו יובל, נעו על ציר "טרטור".בצומת טרטור-לקסיקון הם נתקלו במארב מצרי ואחד הטנקים נפגע ועלה באש. יובל ניסה לעקוף את המארב. פגז פגע בזחל"ם ויובל ואנשיו נטשו. זחל"ם המרגמות של צבר ארם נפגע מפגז זרחן. שני לוחמים נהרגו, וצבר נפצע ברגלו. לפני חצות הגיע כוח המג"ד לצומת נחלה-לקסיקון. הם נתקלו במארב והזחל"ם שנסע בראש נפגע והתפוצץ. המ"פ אלי שגיא ושמונה לוחמים נהרגו.

סיפר אבנר אבדר ("סנטנה"): "הייתי עם אלי שגיא. לפני שיצאנו ביקש ממני שגיא לעבור לזחל"ם אחר, כדי שיצחק סופר יעלה במקומי. רציתי להישאר עם חבריי. ירדתי בלב כבד. לפתע נפגע הזחל"ם. הרגשתי מחנק, והלשון התנפחה לי כשנזכרתי כי סופר עלה במקומי … סביבנו היו עשרות כלי מלחמה שרופים וגוויות רבות, זה היה גיא הריגה … למחרת בנינו גלעד מאבנים ומחלקי מתכת מרוסקים ובסיום המלחמה הקמנו גלעד קבוע".
בליל הצליחה נהרגו עשרה מלוחמי "שקד" וארבעה לוחמים מהכוח שסופח אליהם. כשלושים לוחמים נפצעו, וכמחצית מהזחל"מים יצאו מכלל שימוש.
לאחר חצות חצתה חטיבת צנחנים את תעלת סואץ ואתה טנקים שהועברו על דוברות.

כוח פאצי.

עם פרוץ המלחמה התייצבו קצינים ולוחמים שנקבצו מקורסים ומרחבי העולם.
כך הגיעו דני רהב, אמציה חן (פאצי) ואחרים. הם התייצבו בשבעה באוקטובר ונשלחו לסייע בהכוונת כוחות לנקודות הריכוז.
חבורת הקצינים "אימצו" כמה ג'יפים ושני נגמ"שים שמפקדיהם לא מצאו יחידה
להצטרף אליה.

את המקלע האחרון, שחסר להם "אימצו" מהנגמ"ש של שרון. משימותיהם הראשונות היו איתור קציני תצפית מצרים והם חיסלו ארבעה מהם, לכדו שניים וכן טייס מצרי שנטש את מטוסו. כך הוקם יש-מאין כוח-משימה של שני ג'יפים ושני זחלמ'ים, שהפך עם הזמן ליחידת סיור למשימות מיוחדות. ב- 13 באוקטובר הנחיתו מסוקים כוח קומנדו גדול ממערב לטסה.
פאצי ואנשיו יצאו לאתרם. הם איתרו את הכוח המצרי והזעיקו תגבורת טנקים.
בהסתערות נפגע הנגמ"ש המוביל. סג"מ שאול אפריק ואיתן ניר נהרגו, רפי שאול וכצל'ה נפצעו.
הג'יפים והטנקים המשיכו בהסתערות. המצרים לא נכנעו. רובם חוסלו ואחרים ברחולאחר הפינוי יצא פאצי בעקבות הבורחים.
 
הם חיסלו שני קציני תצפית ועוד כשלושים אנשי קומנדו. ב- 16 באוקטובר הם נשלחו לנתב את גשר הגלילים, שגררו טנקים, לעבר התעלה. הגשר נתקע בדרך ופאצי אתר נתיב חלופי כדי להגיע לתעלה.
הם שמעו ברשת הקשר על האבדות הקשות בצומת "טרטור" ועל קרב הצנחנים הנואש בחווה הסינית, המשיכו למעוז "מצמד", שדרכו צלח צה"ל, וסייעו בחילוץ פצועים. אחר-כך העבירו שיירה בדרך החדשה שאיתרו.

הקרב במחנות אבו סולטאן והפסקת האש.

גדוד "שקד" צלח את התעלה ב- 19 באוקטובר. הם נכנסו לחיץ החקלאי ונערכו לכיבוש המתחם המצרי בסרפאום ("אורחה") יחד עם חטיבת שריון, פלוגות צנחנים, גדוד שהפעיל רכב שלל ובו טנקים אמפיביים וכוח ארטילרי.
 
זחל"מי פלוגה ד' הובילו את הטור בחיפוי ארבעה טנקים. הם התפצלו לשני כוחות, בפיקוד מוטי מזרחי ועמוס רוזנטל והסתערו רגלית על המוצב. הקרב הקשה במתחם נמשך ארבע שעות וגרם למותם של עשרים מחיילי צה"ל. 16 מגדוד רכב השלל ("דב לבן") ולוחם "שקד", רון-בן גולן.בסיום הקרב הורה ספקטור לאנשיו להיכנס לחניון לילה.
הם הותקפו על ידי מטוסי מיג ואחד מהם הופל באש מקלע.
כ- 300 מצרים נהרגו בקרב זה. 

אוגדת שרון המשיכה לטהר את השטח לעבר המקום שבו חצו המצרים את התעלה. לוחמי "שקד" השתלטו על רמפות שהקימו המצרים.

מצרים ששהו בגדה השנייה לא הבינו מדוע יורים אליהם מהשטח המצרי. ספקטור הוביל את הכוח במהירות, כדי לא לספוג עוד אבדות. חרף זאת, נהרג סמל אריה כץ, מירי טיל סאגר.

ב- 22 אוקטובר הוכרזה הפסקת אש. לוחמי "שקד" נעצרו בפאתי איסמעיליה ושבו שם תשעה מצרים.

למחרת התכנס גדוד "שקד" בשדה התעופה המצרי פאיד. ההתרגשות היתה עצומה ואנשים נפלו זה לזרועות רעהו. הם נבחרו לשמש כוח עתודה פיקודי ובמסגרת זו השתלטו במסוקים על פסגת ג'בל עתקה, שחלש על כל הגזרה הדרומית.
הפצוע היחידי היה רון גפני, שעלה על מוקש. לאחר מכן הוצב הגדוד בחווה הסינית, שם ישבו חצי שנה, סיירו, ארבו ושבו לשגרת החיים הרגילה. הגזרה שקטה רק בינואר 1974, כשנחתם הסכם הפרדת כוחות וצה"ל פינה את הגדה המערבית של התעלה. בעקבות זאת ירד גדוד "שקד" לראס סודר.

לאחר כשנה נשלח הגדוד לאימונים וקלט את נגמ"שי הזלדה החדישים.צה"ל עסק אותה שעה בלקחי המלחמה ובין השאר היו שדרשו לפרק את הגדוד, כיוון שסברו כי פג הצורך ביחידה שעסקה רק בבט"ש."שקד" איבדה במלחמה זו 32 מאנשיה. הם יישמו במלחמה את כל שלמדו במהלך השנים בסיור, בתקיפה, באלתור ובדבקות במשימות.