תולדות סיירת שקד

הצנחן דני וולף: "רק לפעולות מיוחדות".

פואד הפך את כנופיית הפרטיזנים לגדוד מאורגן, שכלל פלוגות לוחמות, מפעילי מכשירים אלקטרוניים ומפקדה.
בימיו השתנה היחס ל"שקד", ועל לוחמי הגדוד הוטלו גם משימות חדירה מעבר לקווי האויב.

סיפר פואד: "קיבלתי יחידה קטנה, שהיה לה מנהיג נערץ. היה לי קשה להתברג לתוכה. היחידה הקטנה נהפכה לגדוד, שחלש על מרחבים גדולים. זו היחידה, שפתחה את הצירים, ושבעצם נתנה 'אור ירוק' לכל מי שנע באזור התעלה".
 
בתחילת 1970 הוא סיים תפקידו והוחלף על-ידי דני רהב (וולף) מחטיבת הצנחנים. נראה, כי שרון רצה מפקד שיפעיל את היחידה גם למבצעים יזומים, כפי שעשו יחידות הצנחנים. באותה שעה היו ל"שקד" ארבע פלוגות מבצעיות, בכל אחת מהן כחמישים לוחמים ושמונה קצינים. הפלוגות חנו בבלוזה, בטסה ובמיתלה. פלוגה נוספת הייתה בקורס לאימון הלוחם בערד.  טירוני "שקד" התאמנו תחילה בבסיס טירוני הצנחנים ואח"כ בבסיס היחידה במשמר הנגב ובבסיס ליד העיירה חאן יונס.

האימונים התבססו גם על "טרטורים" ובמסגרת זו המציאו המ"כים את "תרגיל הגמלים":
טירון נשא את חברו על כתפיו, וצעד עמו. היו גם גמלים כפולים ופירמידות של שלושה אנשים. טרטורים פסיכולוגיים לא חסרו: טירון שטעה אולץ לפעות ככבשה ,וחבריו פעו אחריו במקהלה. הם נשלחו לבצע "ניווט חמורים" - להיצמד לחמור - כולל שילובו במסדר, כשהוא נקי, מסורק ושיניו מצוחצחות. טירונים נדרשו לקבור עוקבי מים.הם נקשרו זה לזה בצוואר, אש חיה נורתה ליד רגליהם ועוד. עם זאת, ההכרזה בסיום הקורס על הפיכתם ללוחמים העלתה אותם לרקיע השביעי.

מבצע "סרג'נט" - "שקד" פועלת מעבר לתעלה.

פברואר 1970 היה חודש סוער. לוחמי קומנדו מצריים חדרו לשטח הישראלי כמעט ללא הפרעה ואף חטפו חיילים. באווירה זו עלה בידי אריק שרון, אלוף פיקוד דרום, לשכנע את המטכ"ל לפעול נגד עמדות המצרים לאורך גדת התעלה.
מבצע "סרג'נט" הוטל על לוחמי "שקד" ולוחמי יחידה 707 של חיל הים ותוכנן להתבצע בשתי נקודות חצייה מצפון לקנטרה, במרכז מערך מצרי מבוצר, מוקף בתעלות מים ובסבך סוף. על הלוחמים הוטל להשמיד עמדות, ולהרוג חיילים מצריים רבים ככל האפשר. רהב בחרשלושים ושניים לוחמים, והחל לבצע סדרת אימונים מזורזת. 

ב- 13 במארס הוקם חפ"ק מול נקודת החצייה וב-15:00 הגיעו לאזורי הצליחה שני כוחות שכל אחד מנה 16 לוחמי "שקד", שישה לוחמי 707 וחוליה מגדוד ההנדסה הימית. בחצות חצו לוחמי יחידה 707 את התעלה בצלילה ועלו על הגדה המצרית.

הם העבירו חבל בין שתי הגדות עליו עברו לוחמי "שקד". סרן יואב גולן וסגן דני אנקר פיקדו על שתי חוליות של "שקד".
החצייה נמשכה כשעה והם נערכו לתנועה לעבר עמדות המצרים. לפתע נפתחה אש מעמדה מצרית שפגעה בשישה משמונה אנשי החוליה, ובהם המ"פ וסגנו.
סמל משה באג'יו הסתער על העמדה וחיסל את כל אנשיה. לוחמי 707, שאבטחו את נקודת החצייה, רצו לנקודת ההיתקלות, ירו לעבר עמדות המצרים, ופינו את הנפגעים לעבר גדת התעלה לשם הוזעקו סירות החילוץ.

בנקודת הצליחה הדרומית נותרו שני לוחמי "שקד" וארבעה לוחמי 707 שהמתינו לכוח של דני אנקר. אנקר לא נתקל במצרים ושב על עקבותיו כדי לסייע לכוח הצפוני.הוא הסתער על בונקר מצרי ונפצע קל ברגלו. שלושה מצרים נהרגו ונלקח מקלע גוריונוב. הם פוצצו את הבונקר ושבו לגדה הישראלית. כוח נוסף, בפיקוד פאצי ומוסה אברהמי, פעל צפונה יותר. הם עברו על-גבי החבל שמתחו לוחמי 707, הגיעו לקצה הסוללה ועלו על דרך העפר. לאחר זמן-מה נשמעה צעקה "מין הדא". הלוחמים הסתערו לעבר העמדה והרגו את החיילים המצריים שאיישו אותה
.
הכוח שב לנקודת הפינוי כשאתו נשק שלל. לוחמי חוליית אברהמי, שנעה דרומה, הסתערו גם הם לעבר עמדה והרגו כמה חיילים מצרים. הם סיימו משימתם, חצו את התעלה ועזבו את השטח תחת הפגזה מצרית.

במבצע נהרגו שני לוחמים: דן אפשטיין ויוסף בירנבאום, ושישה נפצעו. בקרב המצרים נספרו שמונה הרוגים.

הצלחה לאמצעים האלקטרוניים ומבצעים בירדן.

באותה תקופה המשיכו לוחמי "שקד" להפעיל מארבים, שבהם שולבו האמצעים האלקטרוניים. בחמישה בינואר 1970 גילו מפעילי ה"קשת" דמויות שחדרו דרך התעלה.
סגן שלומי גרונר נע בשקט לקראתם וזיהה בעזרת זרקור תת-אדום תשעה חיילי קומנדו מצריים. הוא איפשר להם להתקרב למרחק של כחמישים מטר מה"דגנים" והורה לפתוח באש. הכוח המצרי הושמד בתוך דקות. ההצלחה השפיעה על מפקדים שהתנגדו לשיטות הפעולה של "שקד" ולמחרת ביקר אותם משה דיין, שר הביטחון. מארבים נפרסו מדי לילה וחוליות קומנדו נוספות חוסלו באותה דרך. ביוני 1970 עלה אחד ה"דגנים" על מוקש, זאב מילוא ויעקב קונשטוק נהרגו.

לוחמי "שקד" פעלו גם בדרום ים המלח בסיורים ובמארבים. הם נתקלו במחבלים, והתנגשו עם חיילים ירדנים. ב- 14 בינואר 1970 , 40 לוחמי "שקד", בפיקוד יואב גולן, יצאו בלילה לפעולה נוספת בגזרת ים המלח. הפעולה בוצעה בעקבות ירי של טילי קטיושה על מפעלי ים המלח. הכוח הרג 11 מחבלים וכלי-נשק ובהם מרגמה נתפסו. 

12 לוחמים בפיקוד ישראל פרידמן השתתפו במבצע נוסף. הם נשלחו לבדוק בית מבודד, שהתעורר חשד, כי יש בו תצפית ירדנית. בדרכם הם גילו פלוגת הנדסה ירדנית שנעה בכלי רכב וברגל. לוחמי  "שקד" ידעו שלא היה להם סיכוי מול כוח כה גדול ושבו לישראל./בסיור נוסף בפיקוד פרידמן הושמדה עמדת מקלע של המחבלים ובסיור אחר, בפיקוד גרונר, בוואדי חצא, נהרגו שני מחבלים ושניים מלוחמי "שקד" נפצעו.  ב-20 במארס 1970, חצו ארבעים מלוחמי "שקד", בפיקוד פאצי, את קו הגבול. הם פרסו מארבים והרגו כמה מחבלים. בדרכם חזרה נורתה אש לעברם מבית שניצב בשדה עגבניות. פאצי שלח מחלקה בפיקוד מודי סגל ויעקב סדובניק ובקרב קצר חוסלו שישה מחבלים.בסיכום המארבים והקרב נספרו 14 ירדנים ומחבלים סעודיים ועיראקיים שנהרגו. מקרב לוחמי "שקד" לא נפגע איש. באוגוסט 1970 החליט אלוף שרון להשתלט על אזור צאפי. המבצע הוטל על פלוגה ב', בפיקוד שלומי גרונר. הם חדרו לשטח והשתלטו על מבנה, כשהצבא הירדני אינו מתערב בנעשה.

הבית שימש מפקדה, וממנו יצאו לסיורים ולמארבים בשטח. עם הזמן נסלל כביש גישה מישראל והמקום הפך לבסיס ישראלי קבוע. לאחר זמן הוחלט לפנות את האזור. הפינוי נעשה בהסכמה עם הירדנים, אך לווה באש. בעקבות זאת שבו בלילה לוחמי "שקד" לאזור. הם פגעו ברכב של צבא ירדן, והרגו קצין, קשר ונהג.

מבצע "ויקטוריה", נלמד את המצרים לקח.

בשלושים במאי 1970  הרג מארב מצרי 14 צנחנים ופצע שישה. שניים נוספים נשבו. בעקבות זאת הוחלט על מבצע "ויקטוריה". היעד שנבחר, בק"מ ה- 32 מדרום לפורט-סעיד, כלל שורה של מוצבים ועמדות של המצרים. לביצוע נבחרו 134 מלוחמי "שקד" ו- 20 לוחמים מ- 707 שנועדו לתפוס ראש גשר. כן צורפו מפעילי סירות מחיל ההנדסה, פלוגת שריון כרתק צמוד, שתי סוללות ארטילריה ומטוסים.

ב- 10 ביוני התמקם הכוח בנקודת החצייה ומטוסי חיל האוויר וטנקים הפציצו והפגיזו יעדים בגזרה.
בשעה 21:00 התמקם הכוח של יחידה 707 בחוף המצרי והשתלט באש על גזרה של כ- 205 מטרים.  בסיום ההשתלטות הועברו לוחמי "שקד" בעשרים סירות-גומי.

דני רהב שלח את פלוגה ד' דרומה.
כוח בפיקוד טרטמן נע על דרך האו"ם, וכוח בפיקוד אבנר וייס עבר את תעלת המים המתוקים על קרש, והגיע למסילת הברזל. שני הכוחות, שנועדו לחסום הגעת תגבורות מצריות, התמקמו בעמדותיהם כמתוכנן.פלוגה ג' בפיקוד אברהמי, נעה צפונה. אש נפתחה לעברם מעמדות חבויות וכמה לוחמים נפצעו ובהם המ"פ.

לוחמי פלוגה א' עברו את תעלת המים המתוקים על-גבי מזרונים וכמה אלונקות שהונחו על איי הבוץ. הם עלו על מסילת הברזל והמשיכו צפונה. הסמג"ד פאצי נשלח להחליף את אברהמי הפצוע. לעבר כל הכוחות נפתחה אש כבדה וסמל משה בג'יו, שהצטיין במבצע "סרג'נט"
נהרג.שפיגל, סגן מפקד הפלוגה, איגף את הבונקר המצרי, השליך רימוני-יד ושיתק את האש.
לוחמי "שקד" המשיכו להתקדם ולהסתער על עמדות המצרים.
לוחמי החסימה נתקלו בחמישה מצרים והרגו אותם מטווח קרוב. כמה דקות אח"כ הגיעו עוד שישה חיילים מצריים וגם הם חוסלו.

על דני רהב הופעל לחץ כבד מהחפ"ק האוגדתי, והוא נדרש להפסיק את המבצע, לנוכח הנפגעים הרבים.
הוא סבר כי עליו להמשיך וקיבל את אישורו של שרון. זמן מה אח"כ שבה פלוגה א' לאחר שסיימה משימתה.
שיפמן טען כי יכול היה להמשיך עד פורט-סעיד מבלי שאיש יעצרו.
פלוגה ג' המשיכה לנוע בשטח כדי לחפש נפגעים.
פלוגה ד' טיהרה 1800 מטרים על דרך האו"ם ושבה לנקודת החצייה.
לוחמי 707, שהתמקמו בקצוות הגזרה, סייעו גם הם בריכוז הפצועים וחיפשו נעדרים.
בשלוש לפנות בוקר פונה החוף המצרי. הם ספרו כשלושים מצרים הרוגים אך העריכו שיש נוספים בעמדות שהתמוטטו. "שקד" איבדה ארבעה לוחמים ו- 13 נוספים נפצעו.
כן נהרג מפעיל סירה מחיל ההנדסה.

לוחמי "שקד" נלחמו היטב, הרמטכ"ל ברלב, שלא שש לאשר את הפעולה, קבע כעת כי לנוכח כמות הנפגעים, אין בכוונתו לאשר מבצעים נוספים בסגנון זה. המבצע הוסיף יוקרה רבה ל"שקד".
מבצע "ויקטוריה" היה גם המודל לחציית התעלה במלחמת יום הכיפורים ובעקבותיו הוכנה ה"חצר" שממנה יצאו הכוחות שצלחו את התעלה.

סיום מלחמת ההתשה.

"ציפור שיר", היה המבצע האחרון של "שקד" בגזרת ירדן, בהתשה. המבצע נועד להשגת מידע מודיעיני על צירי תנועה. כוח הסיור כלל לוחמים מ"שקד", קציני שריון הנדסה חי"ר ואנשי מודיעין. הכוח,
בפיקוד סגן אריה כץ (מישמש), חדר לירדן במסוק, שהנחיתם בשיפולי ההר. הם עלו על הציר שנועד לבדיקה והגיעו לקטע מפותל. לפתע נפתחה אש ואנשי חוליית המאסף השיבו אש לעבר מקורות הירי. לאחר זמן  מה נראו שתי דמויות מתקרבות.
הכוח פתח שוב באש אך התברר כי היו אלה סגן כץ, שנהרג, והקשר, שנפצע קשה. רהב, ששהה בחו"ל באותה תקופה, אמר כי תמיד התנגד לשילוב כוחות מיחידות נוספות שכן זהו מתכון לאסון.

בשנת 1993 רואיינו כמה מלוחמי אותה תקופה. פואד אמר: "לא היו שאלות על צדקת הדרך.לא הייתה הרגשה של קרבן שווא. מלחמת ההתשה הייתה המשך של מלחמת ששת הימים, כך המשכנו לשמור על קיומנו במדינת ישראל".
שלומי גרונר אמר: "סך הכל התפללנו לעבור מלחמה זו בשלום. חלק הצליחו בזה; ולצערי, חלק גדול מדי לא זכה".