דרכה של סיירת שקד

 גבולות ארוכים ופרוצים לחלוטין,  ללא אמצעי חסימה מחד ומאידך מאות אלפי ערבים תושבי כפרי הדרום שעזבו בחופזה את כפריהם לאור הבטחת הצבא המצרי במלחמת העצמאות שיוכלו לשוב אל כפריהם במהרה. בנוסף על כך ניצול אזרחים אלו ע"י הצבא המצרי לאיסוף מודיעין.

החיים בדרום הארץ הפכו למסוכנים ובלתי נסבלים.
בנוסף לפעילות האזרחים מהרצועה הוקם גדוד פדאיון שפעל באופן מאורגן וביצע
הסתננויות לצרכי מודיעין וטרור.

בקיץ 1953 הוקמה יחידה 101 בפיקודו של רס"ן אריאל שרון, רבות נכתב על יחידה זו,
יחידה שנתנה מענה למציאות ביטחונית, מציאות שיחידות הצבא באותם ימים, התקשו להתמודד אתה במיוחד בכל הקשור לפעילות מעבר לגבול.
היחידה פעלה בסך הכול חמישה חודשים אך תרומתה לאתוס בצה"ל היה עצום,
באופן פעולתה קבעה היחידה את הנורמה ודפוסי הפעולה של היחידות הלוחמות העתידיות בצה"ל ועיקרם נחישות בעמידה במשימה, יוזמה יצירתיות וערך הרעות.לאחר חמישה חדשי פעילות צורפה יחידה 101 לחטיבת הצנחנים 890 ולמעשה בעיית המסתננים המשיכה להיות בעיה אקוטית שחייבה מענה מבצעי.
סיירת שקד הוקמה כיחידת מסתערבים בפיקודו של צביקה עופר (לימים סא"ל מפקד סיירת חרוב שנהרג במרדף בבקעה) ופעלה במסגרת פיקוד מרכז כאשר בסיסה היה בקסטינה.
לאור מצב הביטחוני הקשה בגזרת הדרום הועברה היחידה לפיקוד הדרום תוך קביעת משימה
של "שמירה על גבולות הנגב".היחידה הוצבה להתמודד מול האיום המשמעותי שהיה מול מדינת ישראל בגזרה הדרומית
בתקופה זו. תופעת החדירות וההסתננויות העוינות לשטחה, חדירת כוחות תצפית מצריות,
תקריות ירי ופיגועים.
מקרי שוד אלימים, גניבות אזרחיות, הברחות ועוד, כולן העיבו על הביטחון, על חופש התנועה במרחבי הדרום.
למעשה הייתה זו יחידה בודדת כמעט לחלוטין בין היחידות הצה"ליות בתקופה של רוגע יחסי בין מבצע קדש למלחמת ששת הימים שעסקה בפעילות מבצעית יומם ולילה.
לכן גם לא היה קשה לגייס אליה לוחמים שראו בפעילות זו אתגר, ענין ועיסוק בביטחון ובציונות לשמה, תוך שמירה על גבולות הארץ.
פרק זה יעסוק בתולדות היחידה אך כבר בתחילתו חשוב להדגיש את נושא אופייה המיוחד של היחידה  שבאה לידי ביטוי בדרך פעולתה ובערכים שהיא עיצבה שהוגדרו - כ "רוח שקד".פעילותה של סיירת שקד לאור האתגר מולו היא ניצבה חייבה פעילות ומחשבה מחוץ לתפיסות שהיו קיימות באותה תקופה, דרך הפורצת את הגבולות המחשבתיים ומחייבת חשיבה מחוץ לקופסה.היחידה ואופן פעילותה אפשרה להתמודד עם אתגר מבצעי שהתפתח החל משנות החמישים, שטרם נמצא עבורו מענה ראוי במסגרת הביטחון השוטף ויצר השפעה בהיבט המבצעי המידי.

האווירה הערכית שפעמה בלב האנשים יצרה את אותה רוח שלוחמי היחידה קוראים לה "רוח שקד".

רוח המאפיינת ציונות, אהבת הארץ והעם, כיבוד המורשת חברות ורעות, נחישות, ביצוע המשימה ללא פשרות, יצירתיות ויוזמה עצמית, תמיד חתירה למגע והשאיפה לניצחון בכל מגע עם האויב.